כל שיחה אסטרטגית מתחילה בשתי נקודות. A היא המציאות הנוכחית, כפי שהיא, בלי ייפוי. B היא המציאות הרצויה, מוגדרת מספיק כדי שאפשר יהיה לדעת אם הגענו אליה.
רוב הקושי נמצא בין השתיים. שם נמצאים האנשים שצריכים להסכים, ההון שזמין או לא, התמריצים שמושכים לכיוונים שונים, התזמון, היכולות הקיימות והסיכון.
עבודה אסטרטגית טובה לא מתעלמת מאף אחד מהם, אבל גם לא נטבעת בהם. היא מזהה את המעטים שבאמת קובעים, ובוחרת מהלך שמתמודד איתם.
התוצאה איננה רשימת משימות אלא בחירה: לאן הולכים, מה לא עושים, ובאיזה סדר. רק אז אפשר לבנות מפת דרכים שמתיישבת עם הבחירה.